עבודה זו נכתבה במסגרת חובות לקבלת תואר בוגר בסיעוד
העלייה המהירה בתוחלת החיים של אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית (מש״ה) הובילה לכך שיש היום יותר נשים מבוגרות עם מש״ה שחוות את תקופת המנופאוזה. המחקר הנוכחי מנסה להבין את החוויה הרגשית שעוברת על נשים אלו בתקופה זו של חייהן. מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין ידע והכנה לתקופת המנופאוזה בקרב נשים עם מש״ה לבין עוצמת התסמינים של אי שקט וחרדה שהן חוות בתקופה זו. המחקר נערך בקרב 60 נשים בעלות מש״ה קל וקל בינוני, המתגוררות במסגרות הדיור התומך של האגף לטיפול באדם עם מש״ה, בגילאי 41-58 (M=51.42) הנשים חולקו באופן רנדומאלי לשתי קבוצות: 30 נשים אשר עברו סדנת הכנה לתקופת המנופאוזה בת 3 מפגשים ו-30 נשים שלא קיבלו הכנה והיוו את קבוצת הביקורת. תכני הסדנא עסקו בתסמינים המלווים את התקופה: שינויים החלים בגוף האישה, למי פונים וכיצד מטפלים. המשתתפות בשתי קבוצות המחקר ענו על שאלון מובנה, המכיל 11 פריטים, עם תום הסדנא, בעזרת המטפלת האישית. השאלון בחן פריטים רלוונטיים מהרשומה הרפואית של הנחקרת; תסמינים גופניים הקשורים למנופאוזה; ותסמינים של אי שקט ושל חרדה. ממצאי המחקר מעלים כי קיים קשר שלילי מובהק בין רמת הידע של נשים אלו לבין עוצמת התסמינים הנפשיים הבאים לידי ביטוי באי שקט וחרדה בתקופת גיל המעבר. הנשים הלוקות במש״ה שהוקנה להן ידע במסגרת סדנא ייעודית והן הוכנו לקראת גיל המעבר דיווחו על עוצמה פחותה מובהקת של אי שקט ושל תסמיני חרדה בהשוואה לנשים עם מש״ה שלא הוקנה להן ידע – ולא הוכנו לקראת גיל המעבר במסגרת סדנא שכזו.
לאור ממצאי המחקר חשוב שהאגף לטיפול באדם עם מש״ה בארץ יתווה תכניות להקניית ידע ולהכנת הנשים לתקופה סוערת זו בחייהן.
מחברת המחקר שושנה אספלר נתנה את אישורה להעלאת המחקר לאתר קרן שלם.