מטרת המחקר היתה לבחון את תרומת המשאבים הפנימיים (דיפרנציאציה והמימדים הרגשיים, הקוגנטיביים, ההתנהגותיים והסימבולים של הסבות) והחיצוניים (לכידות וגמישות משפחתית, תמיכה חברתית) לדחק ולצמיחה אישית בקרב סבים וסבתות לילדים עם/וללא נכות שכלית התפתחותית. המדגם כלל 94 סבים וסבתות לילדים עם נכות שכלית התפתחותית ו 105 סבים וסבתות לילדים עם התפתחות נורמטיבית.

כלי המחקר כללו:

1. The Multidimensional Experience of Grandparenthood Set of Inventories
   (MEG; Findler, Taubman – Ben-Ari, Nuttman–Shwartz & Lazar, 2013)

2. The Multidimensional Scale for Perceived Social Support (MSPSS; Zimmet,
   (Dahlem, Zimmet, and Farley, 1988

3. (The Level of Differentiation of Self Scale LDSS; Haber, 1984)

4. Family Cohesion and Adaptability Evaluation Scale (Faces ш; Olson, Portner,
   (Lavee, 1985 &

5. (Perceived Stress Scale (PSS:Cohen, Kamarck, & Mermelstein, 1983

6. (Posttraumatic Growth Inventory (PTGI; Tedeschi & Calhoun, 1996

התוצאות מצביעות על כך, שסבים וסבתות לילדים ללא נכות בטאו רגשות שליליים יותר בהשוואה לסבים ולסבתות לילדים עם נכות שכלית התפתחותית. בקרב כלל הסבים והסבתות נמצא קשר בין צמיחה ודחק לבין מצב הבריאות, רמת ההשכלה, לכידות ורגשות שליליים של סבים וסבתות. עם זאת, בעוד שרמת הדחק קשורה למשאב הפנימי של דיפרנציאציה, למשאב החיצוני של תמיכה חברתית ולמימד הקוגניטיבי של הסבות, הרי שצמיחה קשורה למגדר ולמימדים הסימבוליים וההתנהגותיים של הסבות. ההבדל המובהק היחיד שנמצא בין הקבוצות הינו שסבים וסבתות לילדים ללא נכות בטאו רגשות שליליים יותר בהשוואה לסבים ולסבתות לילדים עם נכות שכלית התפתחותית. המחקר הנוכחי מצביע על קוי הדמיון הרבים בין סבים וסבתות לילדים עם נכות לבין סבים וסבתות לילדים ללא נכות, ובכך מפריך את ההנחה הרווחת שדחק, עומס ורגשות שליליים הם נחלתם הבלעדית של סבים וסבתות לילדים עם נכות בעוד שסבות לילדים עם התפתחות נורמטיבית נטולת אספקטים קשים או שליליים.

המאמר מתבסס על מחקרה של ד"ר פינדלר משנת 2009 אשר עסק בנושא :
חווית הסבות בקרב סבים וסבתות לילדים עם וללא נכות אינטלקטואלית תרומתן של תפיסת תפקיד הסבות, רמת דיפרנציאציה אישית ותמיכה חברתית לצמיחה האישית אשר נערך בתמיכתה של קרן שלם.
לצפייה במחקר זה, לחץ כאן.