ידוע כי מעורבות משפחתית ותמיכה בלתי-פורמלית הם גורמי מפתח לשימור בריאותם הפיזית והנפשית של מבוגרים עם מוגבלויות המתגוררים במסגרות של דיור חוץ-ביתי. בגל הראשון של הקורונה בארץ הוטלו הגבלות על ביקורי המשפחות במסגרות הדיור מחשש להדבקה בנגיף. במצב זה עלתה השאלה: כיצד המשפחות שימרו את הקשר עם הדיירים, אם בכלל?
המאמר מציג מחקר אשר נערך בגל הראשון של הקורונה (חודשים אפריל-מאי 2020) ובחן את ההשפעה של תקופה זו והמדיניות שהונהגה במסגרות דיור על הקשר של המשפחות עם הדיירים מבחינת דפוסי התקשורת והתמיכות. במחקר השתתפו 108 בני משפחה של אנשים עם מוגבלויות שכליות, פסיכיאטריות והספקטרום האוטיסטי המתגוררים במסגרות של דיור חוץ-ביתי (הוסטלים, מעונות פנימייה ודיר מוגן בקהילה). בני המשפחה התבקשו למלא שאלונים אונליין על תדירות ודפוסי התקשורת והתמיכות, כולל מידת שביעות רצונם.
ממצאי המחקר מצביעים על כך שמרבית בני המשפחה אימצו טכנולוגיות לתקשורת מרחוק, בעיקר שיחות וידאו באמצעות יישומונים של וואטסאפ או זום, על מנת לשמר את הקשר עם הדיירים בתקופת הקורונה. יחד עם זאת, טכנולוגיות תקשורת אלה לא נתפסו כיעילות למילוי הפער שנוצר בעקבות הפחתת הקשר פנים אל פנים. בעוד שבני המשפחה הצליחו באמצעות התקשורת הדיגיטלית לחזק או לשמר את התמיכה הרגשית והתמיכה למטרת סינגור על זכויות, השימוש בטכנולוגיות אלה הגביל את יכולתם של בני המשפחה לספק לדיירים תמיכה חברתית מרחוק. מעבר לכך, מרבית המשפחות הביעו רצון לקבל יותר עדכונים שוטפים על הדיירים מאנשי הצוות במסגרות הדיור.
ממצאי המחקר מחדדים את הצורך בהתוויית מדיניות שקופה וברורה בנוגע למערך התמיכה של הדיירים ובני המשפחה בתקופת הקורונה. יש לשים דגש על תגובה מדודה וגמישה בהתאם לצרכי האדם והמשפחה. כמו כן, חשוב להבטיח ערוץ תקשורת פתוח בין בני המשפחה לאנשי הצוות במסגרות הדיור.
קרדיטים נוספים : תודות לבני המשפחה אשר נרתמו למחקר, שיתפו בחוויות האישיות ומילאו את שאלוני המחקר. תודות לכל מי שסייע בהפצת שאלון המחקר וגיוס המשפחות.
מילות מפתח : מוגבלות התפתחותית; מוגבלות שכלית; דיור חוץ-ביתי; משפחה; תמיכה בלתי-פורמלית; טכנולוגיה; קורונה; COVID-19